כעס הברון ואיום הגירוש

ממכתבו הנזעם של הברון ניתן להבין שאיום הגירוש כנגד מייסדי מזכרת בתיה היה ממשי. במכתב תוקף הברון קשות את הרב מוהליבר ואת מייסדי המושבה:

"עכשיו באה שנת השמיטה… שנת השמיטה היתה בשביל אנשי מזכרת בתיה רק תרוץ בשביל לא לעשות כלום… אני מרגיש את ההתקוממות שמתחילה, אני כותב לרב שמואל מוהליבר, מה עושה הרב הזה? הוא, אשר זרק לזרועותי מאתיים נפשות והוא אשר אחראי כלפי, אפילו מילה אחת אינו משיב לי!… האם הרב שמואל עושה משהו בזמן הזה? – כלום! הוא האשם בכל, כי לפי בקשתו עשיתי את הכל. הוא לא אומר כלום, וע"י שתיקתו הוא מחזק את המתקוממים. המכתבים שכותבים אליו נשארים ללא מענה. נראה הדבר כאילו הוא רוצה לנער מעצמו את האחריות. תוך הזמן הזה הולך וגובר הרוגז… אף אחד מהם עדיין לא ביקש סליחה, ולמרות זאת מרשה לעצמו ר' שמואל לבקש ממני שאני אשכח את הכל. המילה של ר' שמואל היא חסרת כל ערך בשבילי, וכן גם המלצותיו. אני בעצמי אראה מה לעשות, ככל שנמשך הענין כך אפעל בקשיחות נגדם… שידע ר' שמואל שאת המתיישבים של מזכרת בתיה עם משפחותיהם אני אשלח לו חזרה, ואז הוא יראה מה הוא יכול לעשות איתם, ופרט לכרטיסי הנסיעה לא אתן להם אפילו אגורה אחת."

מה העלה את חמת הברון על הרב שמואל מוהליבר ומדוע לא השיב הרב על מכתבי הברון? 

הרב מוהליבר דווקא ניסה לשכנע את מתיישבי מזכרת בתיה לשנות את דעתם ולקבל את היתר המכירה אך כל עמלו עלה בתוהו. הברון רוטשילד שלח לו מכתבים בדרישה להתערב ולהשפיע על המתיישבים אך כאשר ראה הרב מוהליבר שהם דבקים בדעתם, החליט שלא להשיב לברון על מכתביו, כדי לא להגדיל עוד יותר את כעסו על המתיישבים, כעס שעלול להמיט אסון על המושבה ועל היישוב כולו. הוא העדיף שהכעס יופנה אליו ולא לאנשי המושבה.

מהאמור לעיל ניתן ללמוד על גדולתו של הרב מוהליבר ועל חיבתו הרבה למייסדי מזכרת בתיה שאף על פי שלא צייתו לפסקו בעניין היתר המכירה, גונן עליהם, והיה נכון לספוג עלבונות קשים ביותר ובלבד שלא לעורר ולהגביר את חמת הברון עליהם. מכתב הברון נגע מאד ללבו של הרב מוהליבר והוא הצהיר כי יצווה להניחו למראשותיו לאחר מותו.

מייסדי מזכרת בתיה התמידו בהחלטתם לשבות בשביעית על אף הגזרות הקשות ועל אף שמצבם החומרי הלך והחמיר.

הם דחו גם את בקשתם של 'חובבי ציון' לסמוך על היתר המכירה ונשארו איתנים בהחלטתם עד לתום שנת השמיטה.

להרחבה:

1. סיוון רהב מאיר על גדולת הרב מוהליבר בעקבות קבלת מכתב הברון.

2. אחיעזר ארקין, "נחשוני השמיטה", מזכרת בתיה ה'תשנ"ד, עמ' 44-46, 77-79.

3. עלון 'ציוני דרך', גיליון מס' 14, תשס"ח.

4. הרב ד"ר בועז הוטרר, ובשנה השביעית, חלק א', מכון הר ברכה, תשע"ח.