"קיים האדון בלוך את אשר גזר על מזכרת בתיה. את המורים שפת צרפת בבית הספר שלל מהם ויקחם אליו לראשון לציון, וגם הפרדים מסבבי הגלגל לשאיבת המים גלו ממזכרת בתיה לראשון לציון לבל יהנו מהם שובתי שביעית, ואם באלה לא יוסרו עוד ידו נטויה לרדפם עד חורמה, ולגרשם בכח הממשלה מעל האדמה אשר ניתנה להם ואשר עבדוה בזיעת אפם."
הדי הסכסוך נפוצו והגיעו עד מרכזי היהדות באירופה, כפי שעולה מכתבה שהתפרסמה בעיתון 'הצפירה' בוורשה, גיליון מס' 10:
"ובני המושבה מזכרת בתיה עודם מחזיקים בדעתם לבלתי עבוד את האדמה בשנה השביעית. לשוא יכפו עליהם הר כגיגית, לשוא יפחידו אותם בעונשים חזקים, לשוא יהלכו עליהם אימים ומוראים גדולים, שומע אין מהם. כעת נגזר לסגור את בורות המים על מסגר ולבלתי תת להם מים לשתות. גם לשלוח בניהם לבית הספר, ולבלתי יבקרם הרופא כלל וכלל."
להרחבה:
אחיעזר ארקין, נחשוני השמיטה, מזכרת בתיה תשנ"ד, עמ' 32-79.