לוגו ציוני דרך
אייקון המלצות לטיולים
אייקון המלצות לטיולים

השמיטה במהלך הדורות

פולמוס השמיטה במזכרת בתיה

שמיטה

מצוות השמיטה ניתנה לעם ישראל לפני כניסתו לארץ והוגדרה כתנאי להישארות בארץ. במשך הדורות ההקפדה על המצווה ידעה עליות ומורדות:

א .תקופת ההתנחלות עד לחורבן בית ראשון

מאז הכניסה לארץ ועד חורבן בית ראשון עברו 850 שנה (מתוכם 410 שנים של ימי הבית הראשון). מתוך 117 שנות שמיטה שהיו בתקופה זו, שמרו ישראל על 47 שנות שמיטה בלבד, וביתר 70 השנים לא הקפידו עליה. מסיבה זו הם נענשו וגלו לבבל למשך 70 שנה.

להרחבה:

הרב קלמן כהנא, שמיטה במהלך הזמנים, בתוך: דבר השמיטה בבית הספר הדתי, משרד החינוך והתרבות, אגף החינוך הדתי, תש"מ, עמ' 17-40.

ב. תקופת הבית השני

כשחזרו ישראל מהגלות במסגרת שיבת ציון, הם כרתו ברית שבה התחייבו לשמור שמיטה כראוי. ואכן, מעדויות בתלמוד ובמקורות נוספים ('ספר חשמונאים' ו'קדמוניות היהודים') עולה כי הייתה הקפדה יתרה בקיום מצוות השמיטה בתקופת ימי הבית השני, במשך כ-420 שנה, וזאת גם בתקופות שבהן הוטלו גזרות קשות על ישראל. יתרה מכך, היו מלכים כמו אלכסנדר מוקדון ויוליוס קיסר, שהתחשבו ברמת ההכנסה הנמוכה שהייתה לישראל בשנת השמיטה ופטרו את היהודים ממיסים. החלטתו של יוליוס קיסר לשחרר את היהודים מתשלום מיסים בשנת השמיטה אושרה על ידי הסנאט הרומי.

להרחבה:

1. ד"ר יחזקאל כהן, עדויות על קיום מצוות השמיטה בימי בית שני, בתוך: שמיטה – מקורות הגות מחקר, משרד החינוך והתרבות, האגף לתרבות תורנית, תשנ"ג, עמ' 98-116.

2. השמיטה בתקופת בית שני, מחניים, גיליון ל"ו, ערב ראש השנה תשי"ט.

ג. לאחר חורבן הבית השני

גם אחרי חורבן בית שני מסרו ישראל את נפשם על שמירת השמיטה, וזאת למרות קשיים כלכליים שעימם היו צריכים להתמודד.

עם פרוץ מרד בר כוכבא והכבדת עול המיסים, הייתה התרופפות מסוימת בקיום השמיטה. בתקופה מאוחרת רבי יהודה הנשיא אף שקל לבטלה, עקב מצב היישוב היהודי בארץ שגבל בפיקוח נפש, אך בסופו של דבר השתכנע שלא לעשות כן. בתקופת האמוראים הייתה הקפדה יתרה על שמירת השמיטה, למרות הקשיים הכלכליים.

להרחבה:

1.פרופ' שמואל ספראי, מצוות שביעית במציאות שלאחר חורבן בית שני, בתוך: "שמיטה מקורות הגות ומחקר", עמ' 117-164.
2.הרב קלמן כהנא, "שמיטה במהלך הזמנים", ראה לעיל.

ד. התחדשות הישוב היהודי לאחר גרוש ספרד

מאז חתימת התלמוד הארץ התדלדלה מיושביה היהודים והמעטים שנותרו בה רוב רובם לא עסקו בחקלאות, לכן שאלת קיום מצוות השמיטה כמעט שלא עלתה לדיון.

לאחר גירוש ספרד, לפני כ־500 שנה, החלו יותר ויותר יהודים לעלות לארץ ולמצוא את מקור מחייתם בעבודת האדמה.

הם פנו בשאלות הלכתיות בנושא השמיטה לחכמי צפת, ולראשונה עלה הרעיון של מכירת הקרקע באופן זמני לנוכרי, כפתרון לשאלת השמיטה.

להרחבה:

הרב משה צבי נריה, לתולדות קיום מצוות השמיטה, בתוך: דבר השמיטה בבית הספר הדתי, משרד החינוך והתרבות, אגף החינוך הדתי, תש"מ, עמ' 41-59.

ה. חידוש היישוב היהודי במאה התשע עשרה

בשלהי המאה התשע־עשרה, לקראת שנת שמיטת תרמ"ב (1882), היו בארץ שתי מושבות בלבד: גיא אוני (ראש פינה) ופתח תקווה.

שתי המושבות נעזבו עוד בטרם החלה שנת השמיטה, בשל מחלות קשות שפקדו את מייסדיהן.

במהלך השנים 1882–1889 חודשה ההתיישבות בפתח תקווה ובראש פינה והוקמו מושבות נוספות: ראשון לציון, זיכרון יעקב, נס ציונה, יסוד המעלה, גדרה ומזכרת בתיה.

כשהתקרבה שנת השמיטה תרמ"ט, עלתה השאלה כיצד לנהוג בשנת השמיטה, בהתחשב בכך שכל המושבות התבססו על עבודה חקלאית וכרעו תחת קשיים כלכליים.

להרחבה:

  1. הרב יחיאל מיכל טוקוצ'ינסקי, ספר השמיטה, מוסד הרב קוק, תש"מ.
  2. הרב ד"ר בועז הוטרר, ובשנה השביעית, חלק א', מכון הר ברכה, תשע"ח.
  3. הרבנית נעמי שחור, "קיום מצוות השמיטה במבט היסטורי".

לחץ על התמונה להגדלה

תפריט נגישות