טעמי מצוות השמיטה

למצוות השמיטה יש כמה טעמים:

1. הגברת האמונה – הכרה בכך שה' הוא אדון הארץ ולא האדם. עובד האדמה המקיים את מצוות השמיטה מפנים שהוא אינו הבעלים על אדמתו ועליו לבטוח בה' שעל אף הפקרת האדמה לעניים, הקב"ה יזמן את פרנסתו בכבוד, כמובטח בתורה.

2. חינוך למידות טובות – השמיטה מרגילה ומחנכת את האדם למידת הוותרנות והרגישות לשכבות נזקקות בעם.
3. התקדמות רוחנית – בדומה לשבת, גם שנת השמיטה נועדה לאפשר לאדם להתרומם מעל שגרת היום יום ולהתרכז בלימוד התורה, בקניית מידות טובות ובהטענת מצברים רוחניים שילוו אותו לאורך שש שנות העבודה הבאות.
4. מנוחה לאדמה – מבחינה אגרונומית, האדמה זקוקה למנוחה על מנת להגדיל את תפוקת יבולה. השבתת עבודת האדמה פעם בשבע שנים מהווה מנוף לרווח כלכלי לחקלאי בשש שנות עיבוד הקרקע שלאחר השמיטה.

להרחבה: 

1. ספר החינוך, מצוה פ"ד.

שלום קליין, טעמי שביעית – מקורות. בתוך: שמיטה – מקורות הגות מחקר, משרד החינוך והתרבות, האגף לתרבות תורנית, תשנ"ג, עמ' 28-34.

2. הרב מ"צ נריה, משורשי המצוה. בתוך: שמיטה – מקורות הגות מחקר, משרד החינוך והתרבות, האגף לתרבות תורנית, תשנ"ג, עמ' 43-46.
3. הרב יוסף צבי רימון, שמיטה – מן המקורות ועד להלכה למעשה, אלון שבות תשס"ח.
4. 'טעמי השמיטה' באתר סולמות