תל מלוט מזוהה עם העיר המקראית גיבתון, עיר פלישתית בגבול נחלת שבט דן.
פעמיים ניסו בני ישראל לכבוש את העיר, בתקופת המלך נדב בן ירבעם ובתקופת המלך אלה בן בעשא.
מהמסופר במקרא עולה כי הנסיונות עלו בתוהו.
בחפירות בקרבת התל התגלה בשנות ה- 90' מטמון המטבעות הגדול ביותר שאותר בישראל עד היום, ובו 26 אלף מטבעות.
במרומי תל מלוט ישנה אנדרטה חדשה לזכרו של רפנאל מוסקל הי"ד, בן המושבה מזכרת בתיה,
אשר נהג לטייל במקום רכוב על אופניו. רפנאל נהרג בקרב במרון א-ארס במלחמת לבנון השניה.
מהתל ניתן לגלוש בירידה דרומה אל המעיינות וחורשת האיקליפטוסים שזה עתה שופצו על ידי רשות הטבע והגנים.
נביעת המעיינות כאן היא תודות לאופי הקרקע באזור זה, הבנויה משכבות של קרטון חרסית וחוואר.
שכבת החוואר בבואה במגע עם מים הופכת אטומה (אקוויקלוד – שכבה נושאת מים). שכבה זאת נמצאת בכל מישור החוף ומהווה את הבסיס לאקוויפר החוף. באזור זה השכבה קרובה מאוד לפני הקרקע ולכן פורצים פה מעיינות. פרט לכך נמצאים המעיינות באזור של שקע טופוגרפי רדוד אשר בחורף מתנקזים אליו מי הנגר העלי. פני הקרקע מכוסים בשכבה חרסיתית כבדה, אשר משלימה את התנאים להיווצרות הביצה. עיינות גיבתון יצרו ביצה, שנוקזה בתקופת המנדט לאפיק נחל עקרון בעזרת תעלות מים מלאכותיות מבטון (הנמצאות בשמורה עד היום).
האתר משמש לרביית דו-חיים, ביניהם טריטון הפסים, הנמצא בסכנת הכחדה, וצפרדע הנחלים.
בשמורה חיים גם צבי הביצה. רשות הטבע והגנים ביצעה עבודות בשמורה עד לא מכבר, במסגרתם
נעקרו עצי השיטה הכחלחלה (מין פולש שחדר לשמורה ופגע בבית הגידול הטבעי שלה), והשטח עוצב מחדש כשטח ביצתי.
תל מלוט ועינות גיבתון
גילאים: א-י