רס"ל ציקי (צבי) איל בן תרצה ומשה. נולד ברחובות בו' בכסלו תשמ"ב. (2.12.1981), אח צעיר לענת ואורן. ציקי החל את לימודיו בבית הספר שזר ברחובות שם למד עד כיתה ב'. בשנת תש"נ עברה משפחתו לגור במזכרת בתיה וציקי המשיך את לימודיו בבית ספר הרצוג במושבה ולאחר מכן בתיכון המקיף בגדרה. בכל מסגרות החינוך בהן למד היה תלמיד מצטיין, עשה חיל בלימודים והיה אהוב ,על מוריו וחבריו.
מזכרת בתיה הייתה תבנית נוף ילדותו. הוא אהב את האווירה הפסטורלית של המושבה, אהב לטייל בשדותיה ולנשום לתוכו את ריח ההדרים וניחוח הסמדר.
ציקי אהב ספורט; הוא שיחק כדורסל בקביעות. רכב ,על אופני הרים. אהב סקי והרבה לטייל ברחבי הארץ. במיוחד אהב. בימות החורף, לגלוש בחרמון. ציקי אהב בעלי חיים, בעיקר כלבים.
לציקי הייתה התעניינות רב תחומית – הוא אהב לקרוא ספרות יפה, לא רק בעברית אלא גם באנגלית. שפה בה הצטיין במיוחד. היה בו מיזוג של אנינות טעם (קולינארית) ופשטות. הוא ידע להעריך וליהנות ממטעמים וממאכלים מיוחדים, אך ידע גם להסתפק במועט ולהפיק הנאות מדברים קטנים ופשוטים. הוא היה חבר בארגון תורמי דם ותרם בקביעות פלסמה.
ציקי היה ציוני גאה, הומניסט ומתון בהשקפותיו ובד בבד עמד ,על זכותנו להגן על עצמנו מתוך ראיה אנושית ומוסרית. עם סיום לימודיו התגייס ציקי לצה"ל בשנת תשנ"ט. 1999. ושירת בחיל השריון כמפקד טנק. הוא הצטיין באחריות ובמקצוענות והיה אהוב ומוערך על ידי פקודיו ומפקדיו. במהלך כל שירות החובה בלטו אצלו ערכים של חברות, אחריות. מחויבות. התנדבות ותרומה לחברה ולמדינה. צרכים אשר היו עבורו למעשה. דרך חיים.
לאחר שסיים את שירות החובה עבד כמאבטח במפעל בטחוני, חסך כסף ויצא לטייל עם חברים באוסטרליה ובתאילנד במשך מספר חודשים. בתאילנד הכיר את סוזי שלימים הפכה לחברתו ועמה חשב לקשור את חייו.
עם שובו לארץ החל ציקי ללמוד באוניברסיטת בן גוריון במסלול דו-חוגי: ניהול ומדיני ההתנהגות. הוא חשב כי סוד ההצלחה בניהול טמון בהכרת הצד הפסיכולוגי של האנשים, ולכן בחר ללמוד שני תחומים אלה.
בט"ז בניסן תשס"ה 25.4.2005ָ בעת פעילות מבצעית במסגרת שירות מילואים. פיקד ציקי על מחסום בצומת חלחול שבחר חברון. נהג פלסטינאי ניסה לדרסו. ובמהלך התקרית והתגובה, ציקי נהרג.
סיפור חייו באתר יזכור
ראו עוד ב"בליבנו תמיד" בתוך ציוני דרך גיליון מס' 15.
