יעקב, אחד מאותם חיילים ﬠלומים, ניצולי השואה, אשר הגיﬠו לארץ ישראל חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת הﬠצמאות, ואשר – בשל כך – שמם אמנם ידוﬠ, אך חלק ניכר מפרטיהם האישיים, ובכלל זה לﬠיתים אף החטיבה בה שרתו ומקום נפילתם, לוטים בﬠרפל. כך קרה ﬠת ניסינו להתחקות אחר ﬠקבותיו של יﬠקב מוסקוביץ', ששמו מופיﬠ ﬠל האנדרטה לזכר חללי מזכרת בתיה. מהצלבת שבבי המידﬠ אודותיו מסתבר, כי יﬠקב אינו בן המושבה, לא גר בה דרך קבﬠ מﬠולם, ואיננו קבור בה. קשרו אליה נﬠוץ אך בﬠובדה שﬠבד בה חודשים ספורים, או שמא שבוﬠות בלבד, לאחר עלייתו ארצה. אלא שבירור קצר הבהיר לנו, שהוא אינו מונצח בﬠצם בשום מקום אחר, באופן הראוי לנﬠר אשר נכון היה לשלם את היקר לו ביותר בﬠבור אדמת ארצנו. ﬠל כן, אף כי יﬠקב איננו בן מזכרת – לכבוד הוא לנו להצטרף אל מתכנני האנדרטה במושבה ולהנציחו.
יﬠקב, בן לדוד ולטובה, נולד בשנת תרפ"ה – 1925 ברומניה, בﬠיר דרבני. מלחמת הﬠולם השניה והשואה הנוראה תפשו אותו, והוא כבן 14 שנה בלבד, ומשפחתו גורשה מהﬠיר יחד ﬠם הקהילה כולה. כﬠבור מספר ימים במסﬠ רגלי מפרך – הוסﬠו בקרונות רכבת למחנות הסגר. בשלב זה הופרד יﬠקב מקרוביו ונלקח לﬠבודה חקלאית באחוזה פרטית של איכר ﬠשיר. באחוזה זו הוﬠסק בﬠבודה קשה מנשוא, אך יחד ﬠם זאת – שם, כפי הנראה, שרד את המלחמה. לאחר שרומניה שוחררה מﬠול החיה הנאצית, הצליח יﬠקב לﬠבור לאיטליה, בה המתין לﬠליה באניית מﬠפילים לארץ. אך גם בהגיﬠ האנייה לייﬠדה, הסתבר כי יﬠקב טרם הגיﬠ אל המנוחה ואל הנחלה, והאנייה גורשה לקפריסין ﬠל ידי הבריטים. מבדיקת הנתונים ﬠולה, כי יתכן שאומן ﬠל ידי מדריכי ההגנה ﬠוד בימי מﬠצרו בקפריסין (אימוני הﬠולים במחתרת בקפריסין החלו כבר בראשית 1948) וכי התגייס להגנה במסגרת הגח"ל (=גיוס חוץ לארץ). אודות אנשי גח"ל סיפר חיים גורי, שהיכירם מקרוב כפיקודיו – הן כמאמן ﬠוד באירופה, הן כמפקד בארץ: היו הם 'חיילים טובים, אף שהיה משהו נוגה בהסתﬠרות שלהם…'
לאחר שדרך סוף-סוף ﬠל חוף המולדת, בשנת תש"ז – התגלגל והגיﬠ למושבתנו וﬠבד בה זמן מה. לא ידוﬠ לנו משך הזמן המדויק, בו שהה במחיצת אנשי המושבה, אך יודﬠים אנו כי מדובר בחודשים ספורים בלבד, שכן מיד ﬠם פרוץ מלחמת הﬠצמאות – התגייס יﬠקב ושובץ בקיבוץ נﬠן, שהיה אחד הקיבוצים הראשונים ששימשו מקום קליטה והכשרה לצﬠירי הפלמ"ח ובסיס חשוב לפﬠולות ההגנה, ובשל כך גם יוצר בו נשק ואף הותקנה בו תחנת שידור, שבשמירתה ﬠסק יﬠקב. בימי שהותו בנﬠן – חלה ונאלץ לפרוש מיחידתו ולﬠזוב את הקיבוץ ﬠל מנת להרפא. כשחזר – גילה כי יחידתו כבר ﬠזבה את המקום, וﬠל כן התנדב ליחידה חדשה. (בניסיון להסיק באיזו יחידה מדובר, ﬠל פי כלל נתוני הקרבות בהם השתתף
ﬠם יחידתו זו וﬠל פי תאורה כיחידת קומנדו, נראה כי יﬠקב הצטרף לחטיבה 8, היא החטיבה המשוריינת שהוקמה בﬠיצומה של מלחמת הﬠצמאות ושהיתה תחת פיקודו של יצחק שדה).
ב'קרבות ﬠשרת הימים', שנﬠרכו במרוצת אותם ימים שבין תום ההפוגה הראשונה במלחמה לבין כניסתה לתוקף של ההפוגה השניה, השתתפה יחידתו במבצﬠ 'דני' (שנקרא ﬠל שמו של הפלמ"חניק האהוב, דני מס, מפקד שיירת הל"ה, שנרצח ﬠם חבריו בדרכם להביא אספקה לגוש ﬠציון הנצור), במהלכו פרצה יחידתו לﬠיר רמלה והביאה לכניﬠתה ( 12-13.7.1948, תמוז תש"ח). לאחר כיבוש רמלה וסביבותיה – הוﬠבר חלקה הניכר של חטיבה 8 לﬠזרת הנגב הזוﬠק לﬠזרה (דבר שאף גרם לצמצום הקפו של המשך מבצﬠ 'דני' (ﬠובדה זו מסבירה את המידﬠ שברשותנו, כי יﬠקב לקח הלק בקרבות הדרום ואף הצטיין בהם והוﬠלה בדרגה.
ﬠם יחידתו אף השתתף בכיבוש בית גוברין (כ׳ בתשרי תש"ט, 23.10.1948) במסגרת 'מבצﬠ יואב' לפריצת הדרך לנגב. בית גוברין היתה כפר ﬠרבי, זרוﬠ כפרים ﬠרביים וחורבות נטושות נוחות להתבצרות בכל סביבותיו, ששימש בסיס ללוחמים הﬠרביים בפﬠילותם נגד היהודים.
ﬠם פרוץ מלחמת הﬠצמאות ופלישת צבאות ﬠרב לארץ – השתלטו 'האחים המוסלמים', שהיוו חלק מהצבא המצרי, ﬠל כפר זה וﬠל בניין המשטרה הבריטי הסמוך לו, התבצרו בהם וחסמו את נתיבי התנוﬠה לנגב הﬠוברים למרגלותיהם. הפﬠולה לכיבוש הכפר והמשטרה נקבﬠה לאחר שהסתבר כי המצרים נטשו את הבנין, אלא שממש ﬠרב הפﬠולה התמקמו בו במפתיﬠ חיילי הליגיון הירדני, נגדם נﬠרך הקרב. חיילינו הצליחו, אמנם, לפוצץ את בנין המשטרה המבוצר ולכבוש את הכפר, אך אף ﬠל פי כן – בﬠלות השחר נאלצו לשגת. אלא שלמחרת – בשוב כוחותינו אל השטח – הסתבר להם, כי בﬠקבות הקרב נטשו חיילי הליגיון את המשטרה ואת הכפר.
כיבוש חשוב זה, אגב, כיתר וניתק את הלוחמים המצרים, שישבו באזור קריית גת דהיום, ויצר את 'כיס פלוג'ה' הפורסם, כך שלא היה ﬠוד בכוחו של ה"כיס" להזיק לנו.
יﬠקב נפל, והוא בן 24 בלבד, יחד ﬠם שמונה מחבריו בכ“א בניסן תש"ט, 20.4.1949, לאחר שהמלחמה כבר נסתיימה בﬠצם, ולאחר שנכנסו כבר לתוקפם הסכמי שביתת הנשק ﬠם מצרים, לבנון וירדן. יחידתו הותקפה במהלך פﬠולות סריקה וסיור בסביבות בית גוברין. כל התשﬠה נקברו בקבר אחים בבית הקברות ברחובות.
יהי זכרו ברוך.
סיפור חייו באתר יזכור מסמכים מארכיון צהל