בליבנו תמיד - חללי מערכות ישראל בני/ות המושבה מזכרת בתיה
סרן יוני (ליאון) שמוכר בן יונה וליפא. נולד ברחובות בי"ז בחשוון תשל"ו, ,10.11.1976 יוני החל את לימודיו בבית הספר "שפרינצק" ברחובות. ובהמשך למד בתיכון אורט" במגמת אלקטרוניקה, עד כיתה י׳׳ג. בסמוך לגיוסו לצה"ל. בשנת תשנ"ד, עברה המשפחה למזכרת בתיה.
יוני היה איש טבע שאהב לצאת לטיולים בארץ ובעולם. בילדותו היה ילד שובב, סקרן. הרפתקן ויחד עם זאת תלמיד חרוץ. מגיל צעיר השתתף בחוגי סיירות וטייל ברחבי הארץ, ובתקופת לימודיו בתיכון אף הדריך בחוגי סיירות. יוני היה זה שארגן טיולי שטח עם חבריו ואחיותיו, אהב לצלול. לגלוש, לטפס על מצוקים, לישון תחת כיפת השמיים ולטייל במערות במדבר יהודה וברמת הגולן. עם גיוסו לצה"ל התקבל יוני לקורס חובלים ולקראת סיומו עבר כקצין למסלול מיוחד בחיל ההנדסה. בחיל ההנדסה שירת כמפקד מחלקה. והיה מוערך ואהוב על חבריו ופקודיו. מספרים על יוני שהיה "פייטר" ועל כך שבזכותו בחרו רבים להתגייס לחיל ההנדסה. במהלך שירותו הסדיר השתתף. בין השאר, בפעילות מבצעית בדרום לבנון. במילואים שירת בדרגת סרן בפלוגת הנדסה בחטיבת מילואים מוצנחת. במהלך שירות המילואים השתתף בלחימה בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, בין השאר במהלך מבצע "חומת מגן", בו צוין לשבח על פועלו.
את אשתו שלומית הכיר יוני בקורס חבלה בצבא. כאשר הגיע כחניך לקורס בו הדריכה. כבר אז שלח לה יוני פתק עם המסר: "את תהיי אשתי". לאחר תקופת חברות של שמונה שנים וטיול משותף בדרום אמריקה, יצא יוני לבדו לטיול בן שנה באפריקה. לאחר שובו, ובמהלך לימודיו באוניברסיטה, נישאו יוני ושלומית ביוני 2004.
יוני למד באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, בה סיים תואר ראשון ותואר שני בפקולטה לפיזיקה. יוני עסק בתחום הננו־טכנולוניה והיה קרוב לפריצת דרך מדעית בתחומו.
ואז הגיעה מלחמת לבנון השנייה. כאשר קיבל צו 8. היה יוני אופטימי כהרגלו והלך לעשות את הטוב ביותר כמו שידע תמיד. הוא הספיק לשרת כארבעה שבועות, ובט"ו באב תשס"ו, 9.8.2006, נהרג יוני בכפר דאבל שבדרום לבנון ועמו נהרגו עוד 8 ממובחרי הלוחמים.
יוני היה בן 30 במותו. הוא הותיר אחריו את אשתו שלומית שכה אהב. את הוריו יונה וליפא שנאים בו, את שלוש אחיותיו. בילי רעות ונעמה. אותן אהב והעריך, וכן חברים רבים.
לאחר נישואיהם התגוררו יוני ושלומית במושב בית נחמיה. בתקופה זו אהב יוני לטייל בתל חדיד הסמוך למושב. לזכרו של יוני נערכת המדרשה למורשת הציונות להפעלת מסלול טיול בתל חדיד. כמעט שנתיים. שנתיים של אין. של כאב, של געגועים. של ייסורים שלא מרפים. שנתיים של טלטלה. לתקווה לטוב במאמץ לחזור לחיים נורמאליים (כמה שאפשר) לרצות לראות שינויים ולו הקטנים ביותר בהתנהלות מדינתנו האהובה והקטנה. אך לדאבוני. האכזבה כה גדולה שהיא מתווספת לכאב המתמשך, לצער, לחוסר האונים. לבלבול ולתסכול. רוצה לאחל לעצמי לומר "שאני רואה אור/צל/נצנוץ בקצה המנהרה" אך זה נראה לי רחוק בשנות אור וזה מייסר ומתסכל. יוני. הלכת מעמנו בט"ו באב 9.8.2006 בליל ירח מלא. ליל כה יפה, כה רומנטי, ובליל האהבה. כל זה חלק ממך. זה שלך. זה אתה, וכך רצית שאחרים ירגישו. יוני שלי, אהוב ליבי. אתה הולך ונמצא איתי בכל מקום, בכל רגע, ובכל זאת אינך.אין יום שאני לא מחפשת אחריך, אחרי מראה פניך היפים, קול צחוקך. אין יום שאני לא מחכה שתתפרץ הביתה כמו רוח סערה. ילד מתוק שלי. ילד מלא חיים, רומנטיקן, אוהב ספרים ושירה וג'נטלמן. מחכה לך שתפתיע ותספר: היכן היית? ולמה התעכבת? וכמובן אסלח. יוני אתה חסר לי, חסר לנו.יוני, בחור מיוחד במינו שאהב את החיים ולגם מהם כל עוד יכול היה.. הותרת את משפחתך וחבריך עם כאב גדול.יהיה זכרך ברוך.אמא.סיפור חייו באתר המושבהסיפור חייו באתר יזכור
