טיול לנחל אלון ונחל אורן
עונה מומלצת: אביב וסתיו
קהל יעד: כל המשפחה
קושי מסלול: בינוני
משך המסלול: 3-4 שעות
איך מגיעים?
נקודת ההתחלה: המסלול יוצא מחניון אלון, מעט מזרחית מצומת דמון, המחברת בין כבישי הכרמל 672 ו721. מצומת דמון יש אליו שילוט ברור.
נקודת הסיום: מצומת דמון נפנה שמאלה במורד כביש 721 עד לפניה שמאלה לחניון האגם.
בוויז: התחלה ב"צומת דמון". סיום ב"חניון האגם".

המסלול מתחיל סמוך לכביש, בירידה ברורה מסומנת בכחול. נלך על שביל גירני במשך כשלושת רבעי שעה. המסלול עצמו חצי מוצל, ומלא בנקודות חמד מתחת לעצי אלון רחבים. בסוף הירידה נגיע למפתח גדול של בקעת אלון – בקעה רחבת ידיים שנוצרה מפיצוץ של הר געש קדום, ומכאן אבן הטוף הגעשית הממלאת אותה.
הבקעה מלאה בשדות וחוות של חקלאים, ולכן יש לשים לב לשינויים בתוואי הדרך. נמשיך על השביל עד שנראה פניה ימינה מסומנת בירוק. חשוב לשים לב ולא לפספס את הפניה! הסימון הירוק יוביל אותנו אל נחל אורן אליו נשפך נחל אלון. נמשיך עם הסימון הירוק לאורך הנחל בין שיחי הרדוף נמוכים. לאחר כחצי שעה של הליכה נוכל לסטות מעט מהשביל ולהגיע אל עין אלון. עין אלון הוא מעיין המתמלא בצורה מלאכותית, אך כשהוא מלא יש בו בריכה גדולה עם מים צלולים ונקיים, עד כחצי מטר עומק.
מהמעיין נמשיך חזרה בסימון הירוק עוד כ10 דקות הליכה, בשביל רחב ונוח. שימו לב שצריך לעבור את הנחל מספר פעמים. אחרי 10 דקות נגיע לתחנת קמח ולפיצול עם סימון אדום. כאן יש 2 אפשרויות.
אפשרות אחת היא לעלות כ5 דקות עם הסימון הירוק עד למחצבות קדומים, חניון קטן על כביש 721.
אפשרות נוספת היא להמשיך עוד כשעה במסלול נחמד עד לחניון האגם שלמרגלות הכרמל, ושם לסיים.
אחד הסיפורים המרגשים ביותר של המסלול הזה הוא סיפורם של המעפילים. נחזור אחורה בזמן, לתקופה שבה שלטו כאן הבריטים. אחרי השואה הנוראה באירופה יהודים רבים רצו לעלות לארץ ישראל. בגלל מגבלת העלייה של הבריטים רובם נאלצו לעלות בצורה בלתי-לגאלית (לא חוקית), וכונו ה"מעפילים". את המעפילים שהבריטים תפסו הם גירשו למחנות מעצר שונים, ביניהם כלא עתלית. ב9 באוקטובר 1945 התרחש מבצע נועז, על ידי תנועת המרי העברי, לשחרור המעפילים מממחנה המעצר בעתלית. מספר לוחמים של הפלמ"ח התחזו למורים ונכנסו אל המחנה. בליל ה9 באוקטובר תפסו ה"מורים" נשק והצליחו להבריח החוצה 208 מעפילים. המעפילים יחד עם אנשי ההגנה טיפסו במהירות במעלה הכרמל לכיוון הקיבוץ בית אורן שבראש ההר, ממש דרך המסלול שאנחנו עושים עכשיו – נחל אורן.
הם נאחזו בכל כוחם במזוודות שהם הביאו איתם מהבית, מזוודות שלא יכלו להיפרד מהם למרות הדרך הקשה. אחד הלוחמים מספר על מעפיל שנהרסו לו הנעליים, ולכן קשרו לו סוודרים לרגליים כדי שהוא יוכל להמשיך להתקדם במסלול. כשהם הגיעו לבית אורן מיד הכניסו אותם אל הקיבוץ. מאות פועלים מחיפה והסביבה הגיעו לקיבוץ בית אורן כדי להתערבב עם המעפילים ולמנוע את גילויים.
מבית אורן נלקחו המעפילים במשאיות אל קיבוץ אחר, למרגלות הכרמל (מצידו השני) – קיבוץ יגור. שם בקיבוץ, למרות שהיו חיילים בריטים רבים מסביב, הכניסו תושבי הקיבוץ את המעפילים לבתיהם והסתירו אותם. ילד אחד קטן שחי אז בקיבוץ, זוכר איך הכניסו אליהם הביתה עולה חדשה וצעירה, שהתחבאה בחדר האורחים שבביתו. אותו ילד גדל והפך לפזמונאי גדול, וכתב שיר על אותה חוויית ילדות – "צל ומי באר", של לא אחר מאשר יורם טהרלב.
רוצים לשמוע עוד?
במדרון מעל הוואדי
עץ השקדייה פורח
באוויר ניחוח הדסים
זה הזמן לפני הקיץ
שעריו הלב פותח
ותמיד ברוכים הנכנסים.
בימים אשר כאלה
מחכים עד בוא הליל
מחכים לצעדים קרבים
לא סוגרים את הבריח
לא עוצמים את העיניים
בימים כאלה מקשיבים.
מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם
מי שעייף ימצא פה צל ומי באר
מי שסוכתו נופלת
חרש יכנס בדלת
חרש יכנס ועד עולם יוכל להישאר.