טיול לדרך בורמה
"אם לארץ נשמה, הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל" (דוד בן גוריון)
עונה מומלצת: חורף ואביב
קהל יעד: כל המשפחה
קושי מסלול: קל
משך המסלול: כ3-4 שעות
סוג מסלול: קווי עם אפשרות למעגלי.
איך מגיעים?
המסלול מתחיל במצפה הראל שעל יד קיבוץ הראל.
בוויז: מצפה הראל.
ממצפה הראל יורדים על הכביש עם הסימון האדום. ממשיכים ללכת על דרך עפר רחבה, על התוואי של דרך בורמה המקורית.
בדרך עוברים ליד "עינות סוסין" (מצד ימין), שסיפקו את המים לתושבי הכפר הערבי סוסין. לאחר כ-2 ק"מ, נגיע לעליה מעט תלולה – "מעלה תאנים", ואחריה נפגוש צומת שבילים. נמשיך עם הסימון האדום, אל הסרפנטינות. נפגוש שם פסלי משוריינים, זכר לשיירות שעברו במקום. ממשיכים עם הסימון האדום, בדרך שמתפתלת בין עצים ושדות, עד ל"עין מסילה", ושם נסיים.
*מי שרוצה לחזור למצפה הראל יפנה שמאלה לאחר מעלה תאנים ויחזור דרך נווה שלום.
בכ"ט בנובמבר 1947 התקבלה באו"ם תוכנית החלוקה. הוחלט שיוקמו בארץ ישראל שתי מדינות – מדינה ערבית ומדינה יהודית ונקבע הגבול ביניהן.
היהודים שמחו והתרגשו מההכרה הבינלאומית במדינה יהודית. אך הערבים לא היו מוכנים להסתפק בגבולות שקיבלו ופורצים במלחמה – מלחמת העצמאות. בלב המלחמה היתה ירושלים.
הכנופיות הערביות ניסו בכל דרך לחסום את קנה הנשימה של היהודים – הדרך לירושלים.
במשך חצי שנה מתנהל מאבק עקוב מדם, בו כנופיות ערביות מהכפרים סביב כביש 1 באזור שער הגיא (באב אל וואד) פושטות על משאיות האספקה לירושלים. לוחמים רבים נהרגו, וניסיונות המיגון של השיירות אותגרו כל פעם מחדש ע"י הערבים שמצאו דרכים לחסום, למלכד ולתקוף שיירות .
בעקבות אסון שלושת השיירות בחודש אדר תש"ח, הנהגת הישוב היהודי מחליטה לשנות גישה בהתאם לדרך הלחימה – מהבלגה להתקפה.
כחלק משינוי הגישה, כוחות ההגנה יוצאים לסדרת מבצעים שמטרתם לפתוח את הדרך לירושלים. המבצעים מצליחים עד ערב הקמת המדינה.
עם הקמת המדינה, הבריטים עוזבים את לטרון שהייתה נקודה קריטית בדרך לירושלים. מתחם לטרון נכבש בידי הערבים.
"אין לטרון – אין כביש (לירושלים), אין כביש – אין ירושלים, אין ירושלים – אין מדינה".
"אין לטרון – אין כביש (לירושלים), אין כביש – אין ירושלים, אין ירושלים – אין מדינה".
לטרון תקועה בדרך. מנסים לכבוש אותה במבצע בן נון א'. הקרב נכשל, אבל נכבשים שני הכפרים הערביים הסמוכים – בית ג'יז (קיבוץ הראל), ובית סוסין (איזור תעוז).
יומיים אחרי הקרב, יורד אריה טפר יחד עם 2 לוחמים נוספים, מקריית ענבים לשפלה. כשהם מגיעים לאזור חולדה כולם בהלם. "איך?"- שאלו. ענו – "דרך השפלה ולא ראו אותנו…". מצאנו דרך!
בלילה למחרת יצא ג'יפ מכיוון חולדה כדי לבדוק האם הדרך יכולה להעביר גם שיירות ולא רק אנשים. ג'יפ שני יצא לסיור מקריית ענבים, ללא תיאום מראש. להפתעתם הרבה נפגשו שני צוותי הפלמ"ח, כאשר אלו שהגיעו מחולדה היו בתחילת עליה גדולה ואילו אלו שבאו מקריית ענבים הגיעו לסופה. נשאר קטע אחד של שני קילומטר, שהיה תלול, והתקשו לעבור אותו.
יום לאחר מכן נשלחה שיירת ג'יפים עם קמח ותחמושת מתל אביב ובאותו זמן יצאו משאיות ריקות מירושלים. כלי הרכב הגיעו עד לאן שיכלו, ובפער ביניהם סחבו סבלים את האספקה. בכך הוקל מצבה של העיר הנצורה. במשך שמונה ימים הועברה אספקה, שכללה מצרכי מזון ודלק על ידי סבלים, פרדות וגמלים, כשבמקביל מתבצעות העבודות לפריצה ולסלילת הדרך.
חיל ההנדסה החלו להכשיר את הדרך, ובשל מחסור בציוד חפרו אף בידיים חשופות. לפעמים היה צריך להשתמש בחומרי נפץ, וחששו שהאבק שעלה למעלה יסגיר את הסוללים. ולכן הסוללים זכו לאבטחה צמודה ע"י חטיבה 7. מקטע הדרך שנסלל נקרא בשם "הסרפנטינות", על שם העיקולים החדים שלו.
בדרך הוצב גם צינור מים, שהוביל מים מהריגת השילוח ביער חולדה, אל ירושלים.
שיירה ראשונה עוברת. הצלחנו לעקוף את "פקק לטרון"! ירושלים שוחררה מהמצור. יום לאחר מכן החלה ההפוגה הראשונה.
דרך בורמה הצילה את העיר מרעב וצמא, ואפשרה לה לשרוד.
לטרון תישאר מובלעת ירדנית עד מלחמת ששת הימים, אבל הדרך לירושלים נפרצה!
רוצים לשמוע עוד?