באר האנטיליה

הבאר הראשונה של המושבה נחפרה ככל הנראה כבר בשנת תרמ"ד (1884), והמים נמצאו בה בעומק של כ־30 מטר. שאיבת המים נעשתה באמצעות אנטיליה (ביוונית: כלי קיבול למים, כמו 'נטלה'): אל המוט המחובר למערכת גלגלי השיניים (במקור היו עשויים מעץ) הייתה רתומה בהמה, שסובבה שרשרת של תיבות עץ שהעלו את המים אל גג המבנה, ומשם נשפכו לצינור וזרמו לבריכה הסמוכה.
מערכת זו הייתה מתקדמת מאוד לתקופתה, ואפשרה הזרמת מים ישירות אל גן הברון ושדות המושבה, על ידי פתיחת שסתום בצינור המחבר בין הבאר לבריכה. מערכת השאיבה פעלה עד תחילת המאה העשרים, אז הוחלפה במשאבת קיטור.
הבאר והבריכה וכן מבנה המחלבה הסמוך היו מקום מפגש מרכזי בחיי המושבה: האיכרים הביאו את כדי החלב, הנשים הגיעו למטרות משק בית, כגון לכביסה, הילדים שיחקו וצעירי וצעירות המושבה נפגשו. הבאר עמדה על תילה שנים ארוכות, גם לאחר שחוברה מערכת המים של המושבה לחברת 'מקורות', אך עם השנים היא נסתמה .
בשנות התשעים של המאה הקודמת נחפרה הבאר מחדש ומעליה נבנתה האנטיליה המשוחזרת, אם כי לא במדויק, מכיוון שבמקור פעלו שתי מערכות אנטיליה מעץ ושתי מערכות גלגלי שיניים וכיום יש מערכת אחת. למרות זאת, המבקרים במקום יכולים להפעיל את מערכת השאיבה ולחוות את חוויית "הימים ההם" בתיאום מראש.